אכילה המחייבת ברכת לישב בסוכה

אין כל אכילה שאדם אוכל חייבת להיות בסוכה, ולפיכך, רק אכילה המחייבת ישיבה בסוכה יש לברך עליה ברכת לישב בסוכה (וגם זה אינו בכל אופן כפי שיבואר להלן). ואכילה הטעונה ברכת ‘לישב בסוכה’, אם אוכל פת, כל שאוכל יותר מכביצה פת, צריך לברך לישב בסוכה דחשיב אכילת קבע. ואם אוכל כביצה או פחות, מותר לאכול מחוץ לסוכה, ואף אם אוכל בסוכה לא יברך לישב בסוכה (ש”ע סימן תרלט ס”ב. חז”ע עמוד קלב). חוץ מלילה הראשון של סוכות שכל שאוכל כזית פת צריך לברך לישב בסוכה, אלא א”כ אוכל אחר חצות הלילה (כגון שירדו גשמים בתחילת הלילה ופסקו רק אחר חצות) שאז אין לברך לישב בסוכה אא”כ אוכל כביצה (משנ”ב סימן תרלט ס”ק כו. חז”ע עמוד קי). ויש הסוברים, שבשבת ויו”ט אף אכילת עראי נחשבת לאכילת קבע, ולפיכך אפילו אם אוכל רק כזית פת חייב בסוכה (שבלי הלקט סימן שדמ). וי”א שגם בשבת רק כשאוכל מעל כביצה פת חייב בסוכה (שו”ת מהרי”ק שורש קעח). וכן עיקר (משנ”ב סימן תרלט ס”ק יט. חז”ע עמוד קמא). ומה שאמרנו שכל שאינו אוכל יותר מכביצה פת אינו מברך לישב בסוכה ופטור מן הסוכה, היינו אפילו אם אוכל שאר מאכלים עם הפת, וביחד יש שיעור של יותר מכביצה, מ”מ אין שאר האוכלים מצטרפים לפת ואינו מברך לישב בסוכה אא”כ אוכל יותר מכביצה מהפת עצמו (חז”ע עמוד קלד). ואם אוכל פת הבאה בכסנין או שאר תבשיל מחמשת מיני דגן, יש אומרים שכל שאוכל מעל כביצה צריך לברך ברכת לישב בסוכה, כדין הפת (גנת ורדים חאו”ח כלל ד סימן ו. מאמ”ר סימן תרלט סוס”ק ג). אולם יש אומרים שאף שאסור לאכול כביצה ממיני מזונות מחוץ לסוכה, אין לברך לישב בסוכה אא”כ אוכל שיעור קביעות סעודה (הרב חיד”א בשו”ת חיים שאל סימן עא). וכ”פ בחז”ע (עמוד קלד). ומ”מ כתב בחז”ע (שם) שלענין ברכת לישב בסוכה די שיאכל ממיני מזונות שיעור של ג’ ביצים (162 גרם) כדי לברך לישב בסוכה שהוא שיעור קביעות לדעת מרן הש”ע (סימן שסח ס”ג), ויש לנו ס”ס לברך, דשמא ג’ ביצים הוי שיעור קביעות סעודה, ושמא כדעת הגו”ר הנ”ל שכל שאוכל יותר מכביצה מזונות מברך לישב בסוכה). והוסיף עוד (עמוד קלו), שאף בתבשיל של אטריות וכדו’ שלא שייך בהם קביעות סעודה לענין ברכת המוציא, יש לברך עליהם ברכת לישב בסוכה אם אוכל מהם כשיעור ג’ ביצים. ויש הסוברים, שבשבת ויו”ט אף שאינו קובע סעודה על מיני מזונות רק אוכל מהם בקידושא רבא כדי לצאת יד”ח קידוש במקום סעודה (ואינו סועד אח”כ מיד סעודה בפת, אלא יוצא חוץ לסוכה לקבל פני רבו וכדו’, ונמשך כמה שעות עד הסעודה), לכ”ע יכול לברך לישב בסוכה, דכיון שאוכלם בתורת סעודה הצריכה לקידוש, נחשב הדבר לאכילת קבע ומברך על הסוכה (שערי תשובה סימן תרלט ס”ק ה. והביאו המשנ”ב שם ס”ק טז). אולם יש חולקים גם באופן זה שאין לברך לישב בסוכה אא”כ אוכל ממיני המזונות שיעור קביעות סעודה כנ”ל (כה”ח אות לג. והוסיף, שבמקומות שנהגו כהשערי תשובה אין למחות בידם, דבמקום מנהג ל”א סב”ל). ושאר מאכלים כגון בשר ודגים ואורז ופירות, וכן כל המשקים, לרבות יין, מעיקר הדין מותר לאוכלם ולשתותם מחוץ לסוכה, שנחשבים לאכילת עראי (ש”ע סימן תרלט ס”ב. חז”ע עמוד קלז-קלח). ולפיכך, גם האוכל מהם בתוך הסוכה לא יברך לישב בסוכה (חז”ע כמוד קמ). ויש מחמירים שאם שותה יין דרך קבע צריך לשתותו בסוכה (ב”ח שם ס”ד. א”ר ס”ק יג. וע”ע בבה”ל שם ד”ה ‘ויין’). ויש שכתבו שראוי ונכון להחמיר גם בשאר משקים שרגילים לקבוע עליהם (כגון משקים משכרים וכיו”ב), שאם שותה אותם דרך קבע צריך לשתותם בסוכה (מג”א שם ס”ק ה). ויש מחמירים גם לענין בשר ודגים שאם אוכלם דרך קבע יש להחמיר ולאוכלם בסוכה (משנ”ב שם ס”ק טו שכן הסכמת האחרונים). אך בפירות, אף שאוכלם דרך קבע, הסכמת האחרונים להקל (שער הציון שם אות לח. דלא כחיי אדם). והמחמיר שלא לשתות אפילו מים (וכ”ש שאר דברים) חוץ לסוכה, הרי זה משובח (ש”ע שם). ומ”מ אין לברך ‘לישב בסוכה’ אלא באופנים המוזכרים לעיל. וכל זה כשאינו נמצא תוך סעודת קבע, אך הנמצא בתוך סעודת קבע של פת, אין לו לאכול מחוץ לסוכה שום דבר, ואפילו לשתות מים. ואף אוכלים הנמצאים בפיו, לא יצא עמהם מחוץ לסוכה כשעודם בפיו, אלא יבלעם בסוכה (חז”ע עמוד קמה. וע”ע בשער הציון סימן תרלט אות כט).