דיני אכילה בסוכה

כחלק ממצוות ישיבה בסוכה, האוכל בימי חג הסוכות אכילת קבע – צריך לאכול בסוכה, ואילו באכילת ארעי פטור הוא מן הסוכה. ככלל, אכילת קבע היא אכילה חשובה שאדם אוכל כדי לשבוע, ואילו אכילת ארעי אדם אוכל כדי לטעום מאכל טעים או כדי להפיג מעט את רעבונו, אבל לא כדי לשבוע ממש.

כיוון שהדגן הוא עיקר מאכלו של אדם, שממנו עושים לחם, עוגות ותבשילים משביעים כדוגמת פתיתים, איטריות ודייסה, האוכל ממנו שיעור של יותר מנפח ביצה, נחשב כאוכל אכילת קבע, וחובה לאוכלו בסוכה. ואף שאין שבעים לגמרי משיעור זה, מכל מקום כיוון שרגילים לשבוע ממיני דגן, וגם משיעור של יותר מכ’ביצה’ קצת שבעים, הרי זה נחשב כאכילת קבע. אבל אם יאכל כשיעור נפח ביצה בלבד, הרי זו אכילת ארעי שמותר לאוכלה מחוץ לסוכה.

פירות, מים ומיצים, כיוון שאין רגילים לשבוע מהם, אפשר לאוכלם ולשתותם מחוץ לסוכה בלא גבול.

וכן מותר לאכול מעט בשר, דגים וגבינה, מחוץ לסוכה ללא הגבלה (על פי הילקוט יוסף. אולם יש חולקים ואומרים שבכמות גדולה חייב לאכול בסוכה).

לגבי יין ומשקאות חריפים, נחלקו הפוסקים: יש אומרים, שהואיל ואין שבעים מהם, אין חובה לשתות אותם בסוכה (רא”ש, רמ”א). ויש אומרים, שמפני חשיבותו של היין, השותה ממנו שיעור רביעית חייב בסוכה (ריטב”א). ויש מחמירים גם בשאר משקאות חריפים, שאם מתאספים לשתות אותם בחבורה, חייבים בסוכה (או”ז, מ”א). ולדעת הפניני הלכה כך ראוי לנהוג לכתחילה. (מ”ב תרלט, יג, ובאו”ה ‘ויין’). ולדעת הילקוט יוסף (החדש, עמוד תרפז) ניתן להקל בכך אף לכתחילה ולא לשתות בסוכה.

חשוב לציין, שבעת הסעודה, הסעודה על כל מרכיביה בכלל אכילת קבע שחובה לאכול בסוכה, ויש להקפיד שלא לטעום דבר מחוץ לסוכה. לפיכך, היוצא באמצע הסעודה מהסוכה לבית כדי להביא דבר מה לסוכה, לא ישתה בבית מעט מים ולא יטעם דבר, ואף לא ימשיך לבלוע את מה שהתחיל לאכול בסוכה. (התנסח על פי הפניני הלכה, עם הוספות מהילקוט יוסף).

מצוות ישיבה בסוכה הינה מצוות עשה שהזמן גרמה, שהדין הוא שנשים פטורות ממנה (סוכה כח.).