כתב בספר ‘מקראי קודש’ (לרב משה הררי ; פרק ד סעיף לה): “למנהג הספרדים, מעיקר הדין המעמיד של הסכך (היינו הדבר שהסכך מונח עליו) אינו צריך להיות בעצמו מדבר הכשר לסכך. וספרדי המחמיר בכך תבוא עליו ברכה. ואילו למנהג האשכנזים נכון לכתחילה להזהר ולהעמיד את הסכך רק על גבי דבר הכשר לשמש כסכך. אך גם למנהגם, כשאין אפשרות אחרת, מותר להעמיד את הסכך על דבר הפסול לסכך. וכן אם כבר העמידו את הסכך על דבר כזה – ודאי שהסוכה כשרה בדיעבד”.
וממילא, לדעת הסוברים שאין להעמיד את הסכך על גבי דבר הפסול לסכך (מעמיד לסכך), הרי שאין להניח את הסכך על גבי קורות ברזל, צינורות ברזל, פסי מתכת וכדומה, וממילא אין להניח את הסכך על גבי שלד של ‘סוכה לנצח’, וכן על מסגרת מתכת של מרפסת סגורה. (שם סעף לו).
כמו כן, לדעת הסוברים שאין להעמיד את הסכך על גבי דבר הפסול לסכך, הרי שאסור גם להניח דבר כזה על גבי הסכך כדי להחזיקו, שלא יעוף ברוח וכדומה. (שם, סעיף לז).
אולם, אף לדעת האוסרים להעמיד את הסכך על גבי דבר הפסול מלשמש כסכך, יש לאסור זאת דווקא בדברים הפסולים לסכך מן התורה. אך גם לדעת המחמירים הנ”ל, מותר להעמיד את הסכך על גבי דברים שרק מדרבנן פסולים הם לסכך (שם סעיף לח), וביניהם הוא קורת עץ רחבה ארבעה טפחים.