בספר ‘סוכת ציון’ לרב בן-ציון מוצפי כתב מנהגים רבים, את חלקם ראה שאביו, רבי סלמאן מוצפי זלה”ה, נהג בהם.
על כן, הרוצה להעמיק וללמוד על מנהגים אלו – יעיין בספר זה.
נציין כאן מספר מנהגים שציין בספרו:
– מנהגי סוכות
יכין כסא קטן ומפואר בסוכה במקום גבוה קצת לכבוד שבעה אושפיזין, ויכסהו במפה מפוארת ומרוקמת מכל מיני ציורים לכבוד ולפארת, ואם יכול לעטרו ברימוני כסף ופרחים ושושנים, מה טוב חלקו. ומנהג מור אבי ז”ל להניח על הכסא תנ”ך שלם וכן מחזורים, וכשהמקום היה קטן ציוה להניח שרפרף נאה בגודל שלושה טפחים. (עמוד צב).
המנהג להלדיק בכל לילה נר לכבוד האושפיזין השייך לאותו לילה, ויכול אף האיש להדליק או יתן לאשתו או לאחד מבני ביתו, וידליקו הנר קודם אמירת ‘עולו אושפיסין’. וידליקו נר חשמל כדי להמנע מסכנת שריפה חס ושלום. (עמוד צג).
יזדרז מאד ללכת לטבול במקוה כשר לכבוד החג הקדוש, וזמן הטבילה הוא משעה אחת קודם חצות, כי מאותה שעה יכול לזכות לקבל הארת הנשמה של יום טוב (עמוד קטו).
סגולה להצלחה כל ימי השנה, שקודם ברכת המזון ילמדו כל המסובין בצוותא משניות מסכת סוכהף וכן בספר ‘חמד אלוקים’. (עמוד קעא).
– מנהגי שמחת תורה
פשט המנהג להניח ספר תורה על התיבה, ועומד בסמוך לו אדם ירא שמים ונשוא פנים במשך ההקפות, וכן כתב רבינו החיד”א ז”ל, ומנהג קהל קדוש צפת היה שאדם מהקהל נושא ספר תורה בזרועו ומקיף התיבה עם הספר תורה, וכל העם מקיפים יחד עמו מלפני ומאחריו (עמוד שמט). המנהג הוא להקיף שבע הקפות את התיבה (עמוד שנא).
המנהג הוא לעשות הקפות אחר כל תפילה: לאחר ערבית של חג, לאחר תפילת מוסף של שחרית, במנחה, וכן לאחר ערבית של מוצאי החג (עמוד שנד).
בשעת ההקפות שנוהגים לרקוד ולמחוא כף אל כף, יקפידו להכות ביד ימין על יד שמאל, כדי להכביר מידת החסד על מידת הגבורה. (עמוד שנט).
מנהג ישראל להעלות את כל הילדים יחד לתורה, ופורסים על ראשם טלית, ואחד מהם מברך וקורא בתורה בקול רם. בסיום העליה רב הקהל או החזן מברך אותם בפסוק (בראשית מח, טז): “המלאך הגואל אותי מכל רע, יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי, אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ”, ומוסיף גם פסוקי ברכת כהנים.
למנהגים נוספים, לקריאת המקורות ולהרחבה – עיין בפנים הספר.