כתוב בתורה (ויקרא כג, מב-מג): “בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים”. והיינו, שציוונו הקב”ה לשבת בסוכות זכר לסוכות שהושיב בהם את אבותינו כשיצאו ממצרים. ופירשו חז”ל, שסוכות אלו הם ענני הכבוד שהקיף בהם הקב”ה את בני ישראל לבל יכם שרב ושמש (שלחן ערוך סימן תרכה). ואף שיציאת מצרים היתה בחודש ניסן, לא ציוונו הקב”ה לשבת בסוכה אלא בחודש תשרי, לפי שחודש ניסן הוא מימות הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל בעונה זו, ולא היתה ניכרת עשייתנו את הסוכה שהיא למצות ה’, ולכן ציוונו שנעשה את הסוכה בחודש תשרי שהוא זמן גשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו לביתו, ואנו יוצאים מן הבית לשבת בסוכה, ובזה מראים שאנו עושים לכבוד מצות ה’ (משנה ברורה שם ס”ק א’ בשם הטור).