הלכות לסכך

אם יש באמצע הסכך הכשר חלק פסול כמו פלסטיק, או שהיתה מעל הסכך הכשר קורת בטון שפוסלת את הסכך שתחתיה, אם מקום הפסול רחב ד’ טפחים (כ-30 ס”מ), אסור לשבת תחתיו. ואם מקום הפסול פחות מד’ טפחים ויותר מג’ טפחים (כ-22 ס”מ), לכתחילה אין לשבת ולישון תחתיו, ובשעת הצורך מותר (מ”ב תרלב, ג). ואם מקום הפסול פחות מג’ טפחים, מותר לכתחילה לשבת ולישון תחתיו, מפני שהוא בטל לסוכה.

היה בסכך חלל של אוויר, כיוון שהוא ניכר יותר מסכך פסול, דינו חמור יותר. אם רוחב חלל האוויר שלושה טפחים (כ-22 ס”מ), המקום שתחתיו פסול ואסור לשבת תחתיו. ואם הוא קטן משלושה טפחים, בטל לסוכה ומותר לשבת ולישון תחתיו (שו”ע תרלב, ב), ובתנאי שלא יהיה רוב ראשו או רוב גופו תחת האוויר.[16]

לפעמים יש לאדם מרפסת גדולה שרובה מקורה והחלק שעומד תחת רקיע השמים רוחבו חמישה טפחים בלבד, ולכאורה כיוון שרוחב סוכה כשרה צריך להיות לכל הפחות שבעה טפחים, אין דרך להקים שם סוכה. אולם לפי מה שלמדנו, שסכך פסול שרוחבו פחות משלושה טפחים מצטרף לסוכה ואפשר לשבת תחתיו, ניתן להקים שם סוכה. וכך יעשה: יקים סוכה ברוחב של שבעה טפחים בקצה המרפסת, וכיוון שחמישה טפחים מהסכך תחת הרקיע וכשרים, ופחות משלושה תחת גג המרפסת ופסולים, הרי שגם אותם שני טפחים מצטרפים לסוכה, ומותר לשבת ולישון תחתיהם. ובתנאי שיעשה מחיצה בין שני הטפחים שמצטרפים לסוכה לשאר המרפסת, כדי להבדיל בין שני הטפחים הללו שהם חלק מהסוכה לשאר המרפסת המקורה. וצריך שאורך מחיצה זו יהיה שבעה טפחים, וטוב שתגיע לסכך, ועל המשך הקו שעובר בין הסוכה למרפסת יעשה צורת פתח (עיין חזו”ע עמ’ יב; מנח”י ו, ס, כ; שבט הלוי י, צט).

(מתוך ‘פניני הלכה’).

כתב בספר ‘פניני הלכה’:

“החופר בערמה של גדיש כדי לעשות סוכה, למרות שהגדיש כשר לסכך, הסוכה פסולה, משום שכלל נקוט בידינו: “תעשה ולא מן העשוי”. כלומר, צריכים לעשות את הסוכה על ידי הנחת הסכך, ולא שתיעשה מעצמה על ידי שיחפור בגדיש.

וכן צריך להקפיד על סדר בניית הסוכה, להקים תחילה את הדפנות ואח”כ להניח את הסכך. ואם הפך את הסדר והניח תחילה את הסכך, לדעת פוסקים רבים הסוכה פסולה. משום שהסוכה צריכה להיעשות על ידי הנחת הסכך, ואם הניח תחילה את הסכך, הסוכה נעשית על ידי בניית הדפנות.[18]

מותר להתקין גגון מעל הסוכה, כדי שאפשר יהיה לפורשו על הסוכה בשעת הגשמים, ולהסירו לאחר שיפסיקו לרדת, וכך יוכלו להיכנס לסוכה כשהיא יבשה. ובשעה שהגגון פרוש עליה הסוכה פסולה, מפני שהגגון חוצץ בין הסכך לשמיים, ולאחר שיסירו את הגגון הסוכה תחזור לכשרותה. אבל אם בנו את הסוכה בשעה שהגגון היה פרוש עליה, לדעת רבים הסוכה פסולה, משום שהכשר הסוכה צריך להיות על ידי הנחת הסכך ולא על ידי הסרת הגגון”

וכתב ה’ילקוט יוסף’:

לכתחלה יזהר לעשות הדפנות קודם לסכך, ולא יסכך קודם שיעשה דפנות כשרים כהלכתם, מפני שבשעה שעושה הסכך אין תורת אוהל על הסוכה שאין שם מחיצות אלא גג, וכשעושה אחר כך את הדפנות הוה ליה תעשה ולא מן העשוי כבר. ואם עבר וסיכך את הסוכה העומדת על ארבעה עמודים ואחר כך נתן הדפנות, ועשה הסכך תחלה, יש פוסלים ויש מכשירים, וההלכה שהסוכה כשרה בדיעבד. ונכון להחמיר לנענע את הסכך לשם צל, להגביה כל ענף ומניחו וחוזר ומגביה חברו ומניחו.

הסוכה נקראת כך כל שם הסכך, ומכך ניתן ללמוד על חשיבותו בכשרות הסוכה.

דיני הסכך רבים הם, ובכללות ניתן לחלקם לשלושה:

(א) כשרות הסכך מצד החומרים והדברים שמותר לעשות מהם את הסכך.

(ב) מיקום הסכך, כמותו, דיני פרגולה וכו’.

(ג) מעשה הסיכוך על ידי האדם, כוונת המסכך.

בכללות יש לדעת, שהסכך צריך להיעשות מדבר הצומח מהארץ, תלוש מן הקרקע, ושיהא עשוי מדבר שאינו ראוי לקבל טומאה (דהיינו שלא עובד). כמו כן, יש להקפיד שצילתה תהיה מרובה מחמתה, דהיינו, שהצל הנעשה על ידי הסכך צריך להיות רב יותר מהשטח שאינו מוצל על ידי הסכך, אלא מגיעה אליו החמה, וצריך שצילתה תהיה מרובה מחמתה בסכך.

להרחבה בפרטי דין זה, ניתן לעיין בספרים:

– ילקוט יוסף, הלכות סכך.

– מקראי קודש, פרקים ד-ו.

– פניני הלכה, דיני הסכך.

באתר ‘דעת’ ניתן למצוא מבחר דפי עבודה עבור תלמידים מכל הגילאים, בנושא חג הסוכות. בכתובת: http://www.daat.ac.il/daat/dapey/dapim.asp?selectclass=0&selectauther=0&selectd1=37&selectdd0=0&selectdd19=0&selectdd20=0&selectdd23=0&selectdd25=0&selectdd28=0&selectdd29=0&selectdd30=0&selectdd31=0&selectdd32=0&selectdd33=0&selectdd34=0&selectdd35=0&selectdd36=0&selectdd37=0&selectdd38=0&selectdd42=0&selectdd49=0&selectdd53=0&selectdd66=0&selectdd67=0&selectdd68=0&selectdd84=0&selectdd85=0&selectdd103=0&selectdd105=0&selectdd122=0&text0=5&text1=37&text2=&submit1=%E7%F4%F9

כתב בספר ‘מקראי קודש’ (לרב משה הררי ; פרק ד סעיף לה): “למנהג הספרדים, מעיקר הדין המעמיד של הסכך (היינו הדבר שהסכך מונח עליו) אינו צריך להיות בעצמו מדבר הכשר לסכך. וספרדי המחמיר בכך תבוא עליו ברכה. ואילו למנהג האשכנזים נכון לכתחילה להזהר ולהעמיד את הסכך רק על גבי דבר הכשר לשמש כסכך. אך גם למנהגם, כשאין אפשרות אחרת, מותר להעמיד את הסכך על דבר הפסול לסכך. וכן אם כבר העמידו את הסכך על דבר כזה – ודאי שהסוכה כשרה בדיעבד”.

וממילא, לדעת הסוברים שאין להעמיד את הסכך על גבי דבר הפסול לסכך (מעמיד לסכך), הרי שאין להניח את הסכך על גבי קורות ברזל, צינורות ברזל, פסי מתכת וכדומה, וממילא אין להניח את הסכך על גבי שלד של ‘סוכה לנצח’, וכן על מסגרת מתכת של מרפסת סגורה. (שם סעף לו).

כמו כן, לדעת הסוברים שאין להעמיד את הסכך על גבי דבר הפסול לסכך, הרי שאסור גם להניח דבר כזה על גבי הסכך כדי להחזיקו, שלא יעוף ברוח וכדומה. (שם, סעיף לז).

עיין שם עוד שהאריך לבאר דין זה על כל פרטיו.

בשנת תשמ”ח, הוציא הראשון לציון הרב יצחק יוסף, את ספר ‘ילקוט יוסף’ על הלכות המועדים. המחבר הולך בדרכי פסיקתו של אביו, הרב עובדיה יוסף, ונוספו בו דינים נוספים שאינם נמצאים בספרו של אביו. כעבור שנים (בשנת תשע”ה) יצאה מהדורה מורחבת, הכוללת הלכות רבות שאינן נמצאות בכרך הקודם, והרבה הערות וחקירות בדיני בניית הסוכה. מאוחר יותר הוציא כרך הנוגע בדיני ארבעת המינים.

ניתן למצוא כאן את כל ההלכות בהלכות ארבעת המינים מן הילקוט יוסף:

http://www.ateret4u.com/online/f_01355_part_32.html#HtmpReportNum0002_L2

א ערבי נחל האמור בתורה היא הערבה, שהוא מין ידוע שנקרא כן, ועלה שלה משוך כנחל, ולא עגול, ופיה חלק, וקנה שלה אדום. ואפילו אם עודנו ירוק כשר, דכל שאינו לבן סוף הקנה להאדים אחר שהשמש מכה בו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קנ, חזון עובדיה סוכות, עמוד שטז, שכט. רמב”ם פ”ז מהלכות לולב הלכה ד’]

ב רוב הערבות גדלות על הנחלים, ולכך נקרא בתורה ”ערבי נחל”. ויש אומרים שלכן לכתחלה צריך לחזר אחר הגדלים על המים, ורק בדיעבד יוצא אף בגדל על ההרים. אולם דעת הרמב”ם והטור דאפילו גדל במדבר או בהרים כשר אף לכתחלה. ויש המהדרים ולוקחים ערבה הגדלה בנחל כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים. [חזון עובדיה סוכות, עמ’ שכט]

ג יש מין הדומה לערבה, אלא שעלה שלו עגול, ופיו דומה למסור, וקנה שלו אינו אדום, אלא לבן, וזה המין נקרא צפצפה, ומין זה פסול ליטלו עם הלולב. אבל יש מין ערבה שאין פי העלה שלה חלק, ואינו כמסור אלא יש בו תלמים קטנים מאד, כמו פי מגל קטן מאד, ומין זה כשר למצוה. [חזון עובדיה סוכות עמ’ שטז]

ד העלים של עלי האקליפטוס אינם כשרים למצות ערבה, מכיון שיש בהם ריח חזק ואינם ממין ערבה, ועוד, שרוב מין הערבה גדל על הנחלים. ועצי האקליפטוס אין עיקר גידולם על הנחל, ובודאי שאינם בכלל ערבי נחל, ופסולים הם למצות ערבה. [כ”כ בשו”ת הר צבי (חיו”ד ס”ס קפא). ובחזו”ע סוכות עמוד שיז]

ה יוצאים ידי חובת ערבה גם כשהערבה מצויה מאד, ואינה שוה פרוטה, ואע”פ שהנאה בפחות משוה פרוטה כמאן דליתא דמי, ואנן בעינן לכם בכל מין מארבעת המינים, עכ”פ ביום הראשון, שכל שהדבר שייך לו לבדו, לא משגחינן כלל אם הדבר שוה פרוטה, וגם חשיבות המצוה שיוצא בה יעדיף על השווי העצמי. [שערי דעה ח”ב (סי’ ד). ובשו”ת מהר”ם שיק (חיו”ד סי’ קנח). ובשו”ת מהרש”ם ח”ו (ס”ס ז). ובשו”ת חסד לאברהם (מה”ת סי’ עו). ובשערי תשובה (סי’ תפב).].

ו אתרוג או לולב וערבה שמוכר אותם נער שלא הגיע למצוות, שאין לו אב, ולא אפוטרופוס, והוברר לנו שבאו לידו כדין, ולדבריהם קנו אותם בזול, בכדי להרויח מהם, והם חריפים במשא ומתן, מותר לקנותם ממנו ולצאת בהם ידי חובה אף ביום טוב הראשון. [לכאורה תליא בפלוגתא אם קנין דרבנן מהני לשל תורה, שהפעוטות קונים מן התורה, כשיש דעת אחרת מקנה אותם, ואינם מקנים אלא מדרבנן, ובש”ע (סי’ תרנח ס”ו) הובאה פלוגתא זו. וכתב בשו”ת פורת יוסף (סי’ כו) בשם מהרי”מ מבריסק, שכבר הסכימו רוב האחרונים דקנין דרבנן מהני לדאורייתא. וראה במאור ישראל סוכה מו:]. ומכל מקום באופן שיש לחוש שהנערים האלה קטפו את הערבות שבידיהם, מאילני ערבה, ללא רשות הבעלים. ויכול להיות שקטפו אותם מאילן ערבה אשר בחצר של אביהם, והם סמוכים על שלחן אביהם, וזוכה בהן אביהם, כדתנן (ב”מ יב.). הנכון הוא שלא לקנות מהם ערבות למצוה. ומכל מקום במקום צורך גדול אם הוברר לנו שהוא קנאו כדת, מותר לקנות ממנו ולצאת בו ידי חובה גם ביום טוב הראשון. [מנחת יצחק ה, סה].

ז אף אם נשר מן הערבה העלה העליון שלה כשרה לכתחלה. והא דתנן נקטם ראשה פסולה היינו שנקטם העץ שבראש הבד, ולא קאי על העלין. [כ”כ בשו”ת גבעת שאול סי’ עו]. ומכל מקום יש זהירים ומהדרים לקחת ערבה שיש בראשה לבלוב. אך אין הלבלוב לעיכובא, אלא חומרא בעלמא, והעיקר שראש העץ של עלה הערבה לא יקטם. ולכן כשהערבה ארוכה ורוצה לקצרה כדי שהלולב יהיה טופח על הערבה, או שרוצה לקצץ ממנה ולהעמידה על שלשה טפחים כדינה, יזהר שלא יקצץ מראש הערבה, אלא מלמטה במקום שהעלין מתחברין לענף. [ילקו”י מועדים עמו’ קנד. חזו”ע סוכות סוף עמ’ שיז. וכ”כ הגר”ז].

ח ערבה שיבשה ברוב עליה, והיינו שהלבינו פניה, או שנקטם ראשה, כלומר שנקטם ראש העץ שלה, שהעלים גדלים בו, פסולה. אבל אם נקטם העלה שבראשה כשרה. [דלא כהגאון החזון איש (סי’ קמו אות ד) שפוסל. ראה בחזון עובדיה סוכות עמוד שיט]. ובשעת הדחק כשאין נמצא ערבה כשרה אלא ערבה שהלבינו פניה מרוב יובש, נוטל בלי ברכה. וכן בכל הפסולים בארבעת המינים, בשעת הדחק נוטל בלא ברכה. וערבה כמושה כשרה. [ילקו”י מועדים מנוקד. חזון עובדיה סוכות, עמוד רנו, שטז]

ט ערבה שנשרו רוב עליה, פסולה, בין שנשרו מאליהם, בין אם נשרו על ידי אדם. [חזו”ע סוכות עמ’ שכד. שו”ת תמים דעים (ר”ס רלב). וכ”כ בדעת תורה להמהרש”ם (סי’ תרמז) בשם דעת קדושים, שאם חסר מן העלים של הערבות מכל עלה רק מקצתו כשר. ודוקא אם חסר רוב עלה והוא ברוב העלים, פסולה. וה”ה בהדס]. אבל אם נשרו מקצת עליה, ונשאר רוב הבד של הערבה מגולה, נראה שאין לחוש לזה כלל. [ואף על פי שדעת בעל העיטור דאפילו לא נשאר אלא עלה אחד בבד אחד כשר, אין כן דעת רוב הפוסקים, ואין להכשיר בערבה שנשרו רוב עליה. חזו”ע סוכות עמוד שיח]. ואם נחסרו מן רוב העלים של הערבה, פסולה, והיינו רוב כל עלה ועלה. ויש לדקדק בזה שהדבר מצוי שהעלים נושרים על-ידי הנענוע. ובפרט בלולב של הקהל שיד הכל בו. ויש אומרים שאין להכשיר בנשרו מקצת העלים אלא בדיעבד, אבל לכתחלה לא יקח ערבה כזאת. ויש אומרים דכשרה אף לכתחלה. ואף שכן עיקר לדינא, מכל מקום כיון שהערבות מצויות לפיכך המחמיר בזה לכתחלה לקחת ערבה שלא נשרו עליה כלל, תבא עליו ברכה.

י שנה שהיתה גשומה והעלים של הערבה נמצאו מנוקבות בכמה נקבים, אין לפוסלם, והוא קל וחומר מלולב שאין נקב פוסל בו. [כ”כ בילקוט הגרשוני (סי’ תרמז) בשם זכרון אברהם].

יא יש להדר שכל הלולב ומיניו ישארו לחים ורעננים בכל ימי החג, על ידי עטיפת הלולב ומיניו במטלית רטובה, וכיו”ב. [כדתנן (סוכה מב.) מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים וכו’. וכתב בספר יראים (מצוה קכד), מנהג טוב וכשר לתת הלולב והערבה במים, כדי שלא ייבשו].

יב טוב להדר להחליף בחול המועד את הערבה, ולקחת ערבה חדשה כל יום או יומיים. [רמ”א בדרכי משה (סי’ תרנד) שנוהגים במקומותינו ליקח כל ימי חוה”מ ערבה חדשה, היכא דאפשר, למצוה מן המובחר].

יג לא יתחוב את הערבה בדוחק בתוך האגד שבלולב, שיש לחוש שלפעמים יהיו נושרים רוב עליה, אלא יקשרנה עם ההדסים בלולב. [אליה רבה סי’ תרנא סק”ה].

יד ערבה שיוצאים מן הקנה שלה ענפים נוספים, אין צורך לקצצם. והיא כשרה כמות שהיא.

טו ערבה שתלש אותה גוי ביום טוב הראשון של החג, והביאה לישראל, ואין לו ערבה אחרת, שפיר יוצא בה ידי חובת מצות נטילת לולב ביום הראשון שהוא מן התורה. ואף אם היה לו מערב יום טוב בד אחד של ערבה, [שלדעת הרמב”ן והראב”ן וראבי”ה והא”ח הלכה כר”ע, שאדם יוצא י”ח מה”ת, בבד אחד של ערבה]. והגוי תלש ביום טוב עוד ערבה, וברצונו לצרף מה שנתלשה ביום טוב לערבה המוכנה מערב יום טוב, רשאי לעשות כן, ואין איסור מוקצה מונעו מכך. והוא הדין לגבי שלשה בדי הדס. אבל גוי שתלש ערבה ביו”ט שני בחוץ לארץ אין יוצאים בה ידי חובה. (תשובת הרשב”א ח”א סי’ רצז). אולם ערבה שתלש אותה ישראל בארץ ישראל ביום ראשון של חול המועד סוכות, אף תיירים שבאו מחו”ל ודעתם לחזור שעושים כאן יום טוב שני של גלויות, מותרים לקחת ממנה לצאת ידי חובה ביום טוב שני, בפרט כשאין להם ערבה אחרת. [שו”ת מנחת שלמה ח”ב סי’ מה].

טז אף אם יש לו בד הדס משולש מערב יום טוב, מותר לומר לגוי לתלוש ביום טוב עוד שני הדסים מעציץ שאינו נקוב, דהוה ליה שבות דשבות במקום מצוה, שהתלישה מעציץ שאינו נקוב אינה אסורה אלא מדרבנן, ואמירה לגוי שבות, הוה ליה שבות דשבות במקום מצוה, ואף על פי שיש פוסקים כר’ עקיבא דסגי בבד הדס אחד, על כל פנים בדיעבד, מכל מקום מותר לתלוש על ידי גוי, לקיים המצוה לכולי עלמא. [אגרות משה חאו”ח ח”ד סי’ קכח].

יז יוצאים ידי חובה של ערבה והדס גם כאלו שגדלו בעציץ. [חזו”ע סוכות עמ’ שכו].

יח ומכל מקום ארבעת המינים שגדלו בגידולי מים ראוי להחמיר שלא לצאת בהם ידי חובה. [שהרי לענין שביעית הזריעה במים בלבד מותרת. וכמו שפסק החזו”א, ה”ה לענין מצות ד’ מינים שאינו יוצא י”ח בגידולי מים. ואע”פ שמדברי הרב קרן אורה יש לצדד שגם בגידולי מים יוצאים י”ח ארבעת המינים, וכן כתב בשו”ת שרגא המאיר ח”ז (ס”ס פה). מכל מקום הנכון לחוש שלא לצאת בהם י”ח].

יט בערבה אין קדושת שביעית, כיון שהיא רק לעצים, ואין בה ריח. [ילקו”י השביעית והלכותיה עמוד תמג].

להלן קיצור הלכות סוכה – מתוך אתר ‘הלכה יומית’ מאת הרב יעקב ששון, נכדו ותלמידו של הגאון הרב עובדיה יוסף זצ”ל:

– הסוכה צריכה להעשות משלש דפנות וסכך, ואת הדפנות ניתן לעשות מכל דבר העומד בפני רוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות.

– אם עושים את הדפנות מברזל או פלסטיק וכיוצא בזה מדברים שאין גידולם מן הארץ, אין להניח על גביהן את הסכך, אלא בהפסק של נסרים של עץ וכדומה, שהוא דבר הגדל מן הארץ ואינו מקבל טומאה.

– הסכך צריך שיהיה מדבר הגדל מן הארץ, כגון נסרים של עץ וענפי אילנות וכדומה. וצריך שיהיה הסכך תלוש מן הקרקע, למעט אילן המחובר לקרקע שאין לסכך בו. וכן צריך שיהיה הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה, למעט מיני אוכלים או כלי עץ, כגון ארגז או תיבה של עץ. מפני שכל אלו הם ראויים לקבל טומאה. ומחצלת של קש, שמן הסתם עשוייה לשכיבה, פסולה לסיכוך, שהרי היא ראויה לקבל טומאה, אבל מחצלת של קנים שעשויה לשם סכך, כשרה לסכך בה ללא חשש.

– הקישוטים שנוהגים לתלות תחת סכך הסוכה, בכדי ליפות את הסוכה, הרי הם עלולים לפסול את הסוכה מפני שהם אינם סכך כשר, ולכן כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, שצריך לתלות את קישוטי הסוכה שתחת הסכך, באופן שיהיו צמודים לסכך ותלויים בתוך ארבעה טפחים לסכך, (שהם שלושים ושניים סנטימטר,) ולא יהיו יורדים מן הסכך שיעור ארבעה טפחים שאז יש חשש פן יפסלו את הסוכה כאמור, אבל כשהם בתוך ארבעה טפחים, בטלים הם לגבי הסכך ואין כל חשש שיפסלו את הסוכה, אפילו אם הם גדולים מאד.

– יש לעשות את הסיכוך באופן קל, שהכוכבים הגדולים נראים דרכו, ומכל מקום בדיעבד אפילו אם אין הכוכבים נראים דרכו, כשירה. אבל אם עשה את הסכך עבה כל כך עד שאפילו הגשמים אינם חודרים דרכו, יש לחוש לפסול סוכה זו. ויש להזהר שלא לעשות את הסוכה תחת מרפסת אחרת או תקרה, שסוכה כזו פסולה מן הדין

כתב בספר ‘פניני הלכה’:

הסכך צריך להגן מן השמש, וכל זמן שהסכך חוסם את רוב קרני השמש – כשר, שרובו ככולו (סוכה ב, א). ומקום המדידה בסכך. ואם במקום הסכך הצל מרובה מהחמה, וברצפת הסוכה נראה שהחמה מרובה מהצל – הסוכה כשרה. מפני שדרך קרני החמה שהן מתרחבות בדרך ירידתן, אבל בתוך כך הן נעשות קלושות, ובאמת צילתה של הסוכה מרובה מחמתה.

לכתחילה טוב שהסכך יעשה צל רב, כדי שיהיה נעים לשבת בסוכה, אבל מנגד לא יהיה מעובה מדי כדרך בית קבע. כלומר, לכתחילה טוב שיוכלו לראות דרכו כוכבים בלילה, או לכל הפחות נצנוצי חמה ביום. אמנם בדיעבד, גם אם הסכך אטום לגמרי עד ששום קרן חמה אינה חודרת דרכו – הסכך כשר (שו”ע תרלא, ג). ואם הסכך אטום עד שגם גשם לא יכול לחדור בעדו, יש אומרים שהסוכה פסולה, מפני שהיא אטומה כדירת קבע (ר”ת). ויש לחוש לדעתם. אמנם בשעת הדחק, כשלא ניתן לדלל את הסכך, כגון בשבת וחג, אפשר לשבת בסוכה זו ואף לברך על ישיבתה.[3]

אם רוב הסכך צילתו מרובה מחמתו, ומיעוטו חמתו מרובה מצילתו, כל הסוכה כשרה, וגם היושבים תחת הסכך הדליל שחמתו מרובה מצילתו – יכולים לברך על הישיבה בסוכה.[4]

לפעמים הסכך אינו מונח במשטח ישר, ויוצא שבחלק משעות היום חמתו מרובה ובחלק אחר צילתו מרובה. להלכה הולכים אחר המצב בצהרים, שאם אז צילתו מרובה מחמתו – כשר, ואם לא – פסול (פעמים שגם כאשר בצהרים חמתו מרובה, מחשיבים את הסכך כאילו הוא מושטח, ואם באופן זה תהיה צילתו מרובה, יהיה כשר, עיין שו”ע תרלא, ה).

כתב בספר ילקוט יוסף (תרכט, כב): ” מחצלת של קש סתמה עשויה לשכיבה וראויה לקבל טומאה, ואין מסככים בה, אבל מחצלת הנעשית בקני סוף, שאינה ראויה לשכיבה, ועשייתה לסיכוך או לגידור, [אורכה שלשה מטר ורחבה שני מטר], והקנים נקשרים זה עם זה על ידי סיב צמחי או חוטי צמר גפן, מותר לסכך בה הסוכה, ומותר לקושרה בגג הסוכה אל דפנות הסוכה בחוטים העשויים מצמר גפן לבל תעוף ברוח, ושתהיה עומדת על הסכך באופן יציב. [אך נכון שלא יהדק ביותר שלא יהא כמסמרים וכבית]. ואם ידוע שעשו את המחצלת של הקנים לשכיבה או לדרוך עליה, אין לסכך בה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכט. תשובת הרשב”א סי’ נח. חזון עובדיה סוכות עמוד כה]”.

בעניין סכך משופע, כתב הרה”ג דה ליאור שליט”א בתשובה לשאלה באתר ‘ישיבה’: ” אם זה רק קצת משופע ולא אפקי ממש לא צריכה להיות שום בעיה”.

מצוות הישיבה בסוכה במשך שבעת ימי חג הסוכות, מצויינת בתורה (ויקרא כג, מב-מג): “בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכות. למען ידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה’ אלקיכם”. וכן נאמר (דברים טז, יג): “חג הסכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך”.

חז”ל למדו (סוכה ב, א) שסוכה כשרה היא דווקא סוכה המוגדרת כ’דירת ארעי’, ושני תנאים צריכים להתקיים בה כדי שתחשב לדירת עראי:

א. שתהיה ראויה לדירה.

ב. שתהיה ארעית.

כך לדוגמא אם גובה חללה של הסוכה פחות מעשרה טפחים (כ-80 סנטימטר), או שהיה רוחב חללה פחות משבעה טפחים (כ-56 סנטימטר) – פסולה, הואיל וזו דירה שאפילו לדירת ארעי אינה יכולה להחשב, או אם הייתה גבוהה מעשרים אמה (כ-9 מטר) – פסולה, הואיל והסוכה צריכה להיות דירת ארעי, ואילו סכך שעומד בגובה כזה חייב שיהיה לו מבנה קבוע כדי להחזיקו. כמו כן, מכיוון שהסוכה צריכה להיות ארעית אין צורך שיהיו לה ארבע דפנות, אלא די שיהיו לה שתי דפנות וטפח.

העושה את סוכתו במרפסת ישים את דעתו לכל האמור לעיל, ואף יפרט בפני תלמיד חכם את מבנה המרפסת וכיצד ברצונו לבנותה, כדי שיורהו הלכה למעשה.

לעניין בניית הסוכה בפרגולה, כתב בפניני הלכה:

פרגולה הינה מבנה עץ קבוע שמקימים בחצרות וגינות כדי ליצור מקום מוצלל לשבת תחתיו, השאלה, האם עצי הפרגולה הקבועים יכולים להיחשב סכך כשר?

יש מתירים וסוברים, שהואיל והפרגולה לא נועדה לדירה, וגם אינה ראויה לדירה, שהרי הגשם חודר דרכה, עצי הפרגולה כשרים לסכך. אלא שנכון להוסיף לכבוד החג מעט סכך, כדי שהפרגולה לא תחשב סוכה ישנה (כמבואר בפניני הלכה, הל’ בניית הסוכה, הלכה יב). ואם חמתה של הפרגולה מרובה מצילתה, צריך להוסיף עוד סכך עד שצילתה תהיה מרובה מחמתה.

לעומתם יש מחמירים וסוברים, שהואיל ומבנה הפרגולה חזק וקבוע, דין עצי הפרגולה כדין עצים שקבועים בגג הבית, שהם פסולים לסכך מהתורה. שכן היסוד העיקרי בסכך הסוכה שהוא צריך להיות ארעי, ופרגולה היא מבנה של קבע. למעשה, כיוון שמדובר בספק הנוגע לדין תורה, צריך להחמיר.

לפיכך, אם רוב שטח גג הפרגולה מקורה בקרשים קבועים, יש למעט את הקרשים הקבועים, עד שרוב שטח הגג יהיה פתוח ותהיה חמתו מרובה מצילתו. ויניחו על כל שטח הגג סכך כשר, באופן שגם בלא העצים המחוברים בפרגולה, צילתו של הסכך הכשר תהיה מרובה מחמתו, ועל ידי כך תהיה הסוכה כשרה.

אפשרות נוספת להכשרת פרגולה שצילתה מרובה מחמתה – להסיר את הקרשים הקבועים שבפרגולה ולהניחם שוב בלא להדביקם או לחברם במסמרים, וכל קרש שהונח מחדש כשר לסכך (שו”ע תרלא, ט).

צריך להקפיד להתחיל להקים את הדפנות לפני הנחת הסכך, וכל זמן שהקים בתחילה דפנות בגובה טפח סמוך למקום הסכך, כבר נחשב שהתחיל את הדפנות, והסכך שהניח אח”כ כשר. בהרבה פרגולות יש דפנות של טפח סמוך לגג, ואזי אין צורך לדאוג לקבוע דבר בדופן לפני הנחת הסכך.

כללים לבניית סוגה כשרה

מצוות הישיבה בסוכה במשך שבעת ימי חג הסוכות, מצויינת בתורה (ויקרא כג, מב-מג): “בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכות. למען ידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה’ אלקיכם”. וכן נאמר (דברים טז, יג): “חג הסכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך”.

חז”ל למדו (סוכה ב, א) שסוכה כשרה היא דווקא סוכה המוגדרת כ’דירת ארעי’, ושני תנאים צריכים להתקיים בה כדי שתחשב לדירת עראי:

שתהיה ראויה לדירה.
שתהיה ארעית.

כך לדוגמא אם גובה חללה של הסוכה פחות מעשרה טפחים (כ-80 סנטימטר), או שהיה רוחב חללה פחות משבעה טפחים (כ-56 סנטימטר) – פסולה, הואיל וזו דירה שאפילו לדירת ארעי אינה יכולה להחשב, או אם הייתה גבוהה מעשרים אמה (כ-9 מטר) – פסולה, הואיל והסוכה צריכה להיות דירת ארעי, ואילו סכך שעומד בגובה כזה חייב שיהיה לו מבנה קבוע כדי להחזיקו. כמו כן, מכיוון שהסוכה צריכה להיות ארעית אין צורך שיהיו לה ארבע דפנות, אלא די שיהיו לה שתי דפנות וטפח.

הדפנות יכולות להיות קבועות לגמרי. אולם יש חשיבות שדפנותיה של הסוכה יהיו יציבות ויעמדו ברוח מצויה, שאם לא יעמדו ברוח מצויה – היא לא תהיה ראויה להקרא אפילו לא דירת ארעי, ופסולה.

אולם יש לדעת, כי ארעיותה של הסוכה באה לידי ביטוי בעיקר בסכך, שהרי על שמו היא נקראת – ‘סוכה’. ולכן על הסכך לעמוד בשלושה תנאים:

שיהיה ממין צומח (ולא ברזל, עפר, פלסטיק וכו’).
שיהיה מנותק ממקור גידולו (ולכן ענפי אילן מטפסים – פסולים).
שלא יעבור עיבוד שיכשיר אותו לקבל טומאה (כל דבר שטרם עבר עיבוד עבור שימוש האדם, ועודנו בצורתו הראשונית – אינו יכול לקבל טומאה, ויש עוד פרטים בזה).

ולכן, מחצלת שעשויה מקנים או קש, כשרותה כסכך תלויה ברמת שימושה: אם עשו אותה לשכיבה – אזי היא נעשתה ראויה לקבל טומאה ופסולה לסכך. אך אם נעשתה כדי לסכך בה – אינה ראויה לקבל טומאה, וכשרה.

הכללים הנ”ל נכתבו באופן כללי מאד, ולכל כלל יש יוצא מן הכלל, ועל כן בכל שאלה יש לעיין בספר או לשאול שאלת חכם, ולא להסתמך על המובא לעיל בלבד.

להכשרת סכך נצרכים שלושה תנאים בסיסיים: (א) שיהיה ממין צומח. (ב) שיהיה מנותק ממקור גידולו. (ג) שלא יעבור עיבוד שיכשיר אותו לקבל טומאה.

על כן, מובן שאין לעשות סוכה תחת תקרת הבית, שכן תקרת הבית העשויה מבטון איננה ממין צומח. וכן אין לעשות את התקרה תחת תקרת עצים, כגון פרגולה בגינה, על אף שהקרשים מצד עצמם היו יכולים להיות כשרים לסכך, אלא שהסוכה צריכה להיות דירת ארעי, ולכן תקרה של בית קבוע פסולה לסוכה.

מצוות הישיבה בסוכה במשך שבעת ימי חג הסוכות, מצויינת בתורה (ויקרא כג, מב-מג): “בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכות. למען ידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה’ אלקיכם”. וכן נאמר (דברים טז, יג): “חג הסכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך”.

חז”ל למדו (סוכה ב, א) שסוכה כשרה היא דווקא סוכה המוגדרת כ’דירת ארעי’, ושני תנאים צריכים להתקיים בה כדי שתחשב לדירת עראי:

א. שתהיה ראויה לדירה.

ב. שתהיה ארעית.

כך לדוגמא אם גובה חללה של הסוכה פחות מעשרה טפחים (כ-80 סנטימטר), או שהיה רוחב חללה פחות משבעה טפחים (כ-56 סנטימטר) – פסולה, הואיל וזו דירה שאפילו לדירת ארעי אינה יכולה להחשב, או אם הייתה גבוהה מעשרים אמה (כ-9 מטר) – פסולה, הואיל והסוכה צריכה להיות דירת ארעי, ואילו סכך שעומד בגובה כזה חייב שיהיה לו מבנה קבוע כדי להחזיקו. כמו כן, מכיוון שהסוכה צריכה להיות ארעית אין צורך שיהיו לה ארבע דפנות, אלא די שיהיו לה שתי דפנות וטפח.

העושה את סוכתו במרפסת ישים את דעתו לכל האמור לעיל, ואף יפרט בפני תלמיד חכם את מבנה המרפסת וכיצד ברצונו לבנותה, כדי שיורהו הלכה למעשה.

מצוות הישיבה בסוכה במשך שבעת ימי חג הסוכות, מצויינת בתורה (ויקרא כג, מב-מג): “בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכות. למען ידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה’ אלקיכם”. וכן נאמר (דברים טז, יג): “חג הסכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך”.

חז”ל למדו (סוכה ב, א) שסוכה כשרה היא דווקא סוכה המוגדרת כ’דירת ארעי’, ושני תנאים צריכים להתקיים בה כדי שתחשב לדירת עראי:

א. שתהיה ראויה לדירה.

ב. שתהיה ארעית.

כך לדוגמא אם גובה חללה של הסוכה פחות מעשרה טפחים (כ-80 סנטימטר), או שהיה רוחב חללה פחות משבעה טפחים (כ-56 סנטימטר) – פסולה, הואיל וזו דירה שאפילו לדירת ארעי אינה יכולה להחשב, או אם הייתה גבוהה מעשרים אמה (כ-9 מטר) – פסולה, הואיל והסוכה צריכה להיות דירת ארעי, ואילו סכך שעומד בגובה כזה חייב שיהיה לו מבנה קבוע כדי להחזיקו. כמו כן, מכיוון שהסוכה צריכה להיות ארעית אין צורך שיהיו לה ארבע דפנות, אלא די שיהיו לה שתי דפנות וטפח.

העושה את סוכתו במרפסת ישים את דעתו לכל האמור לעיל, ואף יפרט בפני תלמיד חכם את מבנה המרפסת וכיצד ברצונו לבנותה, כדי שיורהו הלכה למעשה.

לעניין בניית הסוכה בפרגולה, כתב בפניני הלכה:

פרגולה הינה מבנה עץ קבוע שמקימים בחצרות וגינות כדי ליצור מקום מוצלל לשבת תחתיו, השאלה, האם עצי הפרגולה הקבועים יכולים להיחשב סכך כשר?

יש מתירים וסוברים, שהואיל והפרגולה לא נועדה לדירה, וגם אינה ראויה לדירה, שהרי הגשם חודר דרכה, עצי הפרגולה כשרים לסכך. אלא שנכון להוסיף לכבוד החג מעט סכך, כדי שהפרגולה לא תחשב סוכה ישנה (כמבואר בפניני הלכה, הל’ בניית הסוכה, הלכה יב). ואם חמתה של הפרגולה מרובה מצילתה, צריך להוסיף עוד סכך עד שצילתה תהיה מרובה מחמתה.

לעומתם יש מחמירים וסוברים, שהואיל ומבנה הפרגולה חזק וקבוע, דין עצי הפרגולה כדין עצים שקבועים בגג הבית, שהם פסולים לסכך מהתורה. שכן היסוד העיקרי בסכך הסוכה שהוא צריך להיות ארעי, ופרגולה היא מבנה של קבע. למעשה, כיוון שמדובר בספק הנוגע לדין תורה, צריך להחמיר.

לפיכך, אם רוב שטח גג הפרגולה מקורה בקרשים קבועים, יש למעט את הקרשים הקבועים, עד שרוב שטח הגג יהיה פתוח ותהיה חמתו מרובה מצילתו. ויניחו על כל שטח הגג סכך כשר, באופן שגם בלא העצים המחוברים בפרגולה, צילתו של הסכך הכשר תהיה מרובה מחמתו, ועל ידי כך תהיה הסוכה כשרה.

אפשרות נוספת להכשרת פרגולה שצילתה מרובה מחמתה – להסיר את הקרשים הקבועים שבפרגולה ולהניחם שוב בלא להדביקם או לחברם במסמרים, וכל קרש שהונח מחדש כשר לסכך (שו”ע תרלא, ט).

צריך להקפיד להתחיל להקים את הדפנות לפני הנחת הסכך, וכל זמן שהקים בתחילה דפנות בגובה טפח סמוך למקום הסכך, כבר נחשב שהתחיל את הדפנות, והסכך שהניח אח”כ כשר. בהרבה פרגולות יש דפנות של טפח סמוך לגג, ואזי אין צורך לדאוג לקבוע דבר בדופן לפני הנחת הסכך.

הסוכה נקראת כך כל שם הסכך, ומכך ניתן ללמוד על חשיבותו בכשרות הסוכה.

דיני הסכך רבים הם, ובכללות ניתן לחלקם לשלושה:

(א) כשרות הסכך מצד החומרים והדברים שמותר לעשות מהם את הסכך.

(ב) מיקום הסכך, כמותו, דיני פרגולה וכו’.

(ג) מעשה הסיכוך על ידי האדם, כוונת המסכך.

בכללות יש לדעת, שהסכך צריך להיעשות מדבר הצומח מהארץ, תלוש מן הקרקע, ושיהא עשוי מדבר שאינו ראוי לקבל טומאה (דהיינו שלא עובד). כמו כן, יש להקפיד שצילתה תהיה מרובה מחמתה, דהיינו, שהצל הנעשה על ידי הסכך צריך להיות רב יותר מהשטח שאינו מוצל על ידי הסכך, אלא מגיעה אליו החמה, וצריך שצילתה תהיה מרובה מחמתה בסכך.

להרחבה בפרטי דין זה, ניתן לעיין בספרים:

– ילקוט יוסף, הלכות סכך.

– מקראי קודש, פרקים ד-ו.

– פניני הלכה, דיני הסכך.

כתב בחזון עובדיה (עמוד סד) שאשה או קטן, אף שהם פטורים ממצות סוכה, מותרים לכתחילה לתת הסכך על הסוכה, והסוכה כשרה. ולגבי גוים, כתב בחזון עובדיה (עמוד נו), שסוכה שבנו אותה פועלים גוים לצורך ישראל סמוך לחג, הסוכה כשרה, ומן הדין אין צורך כלל לחדש בה דבר. ומ”מ טוב לחדש בה דבר בסכך או בדפנות.

כתב בחזון עובדיה (עמוד מה בהערה) שכיון שכל האיסור (למחמירים) להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה הוא משום גזירה שמא יבוא לסכך במעמיד, מותר להעמיד הסכך ע”י דבק, שכיון שאין הדבר ניכר לעין כלל לא שייכת כל כך הגזירה הנ”ל. ובפרט שאי אפשר לסכך בדבק לבדו, ואין לגזור.

כתב בספר פסקי תשובות (ח”ו עמוד שכח) שאין לקשור הסכך בחוטי ניילון וכדו’ דהוי מעמיד בדבר הפסול לסיכוך (אף שאינם מקבלים טומאה, מ”מ אינם גידולי קרקע, ואינו סובר כשיטת בעל העיטור דלעיל). אלא יש לקשור הסכך בחוטי פשתן וכותנה שאינם טוויים ושזורים (שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה). ומ”מ הוסיף, שכל זה אינו אלא בסכך שאם לא היו קושרים אותו לסוכה אינו מחזיק אלא עף בכל רוח מצויה (ומצוי במחצלאות קלות משקל). אולם אם הסכך עמיד ויציב על הסוכה בכל רוח מצויה, אלא שרוצים לחזק עמידתו ויציבותו כנגד רוח סערה אם תנשב, אין חשש לקשרו גם בחבלים המקבלים טומאה (חוטי ברזל וכדו’).

כתב המשנ”ב (סימן תרכט ס”ק כב) שאף למחמירים שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, מ”מ מותר להעמיד הסכך על כותל אבנים משום שלא שכיח שיסכך בהם, ולכך לא גזרו בהם (ומקורו מדברי הר”ן בסוכה דף י. בדפי הרי”ף). [ומצאנו לבעל העיטור (ספר העיטור, עשרת הדברות, הלכות סוכה דף פב:) שכתב טעם אחר לזה שמותר לסכל על כותל אבנים, והוא, שלא אסרו להעמיד אלא בדבר המקבל טומאה אך בשאר פסולים של סכך (כגון שאין גידולו מן הארץ, או שהוא מחובר), מותר להעמיד בו].

כאמור לעיל, המעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה סוכתו כשרה. אולם הרוצה לסכך סוכתו בנסרים (שאין בהם ד’ טפחים) ולקובעם במסמרים (הדבר מצוי בפרגולות, אם נעשו לשם צל והנסרים שבגג הפרגולה צפופים כך שהסוכה צילתה מרובה מחמתה, ורוצים להשתמש בנסרים אלו בתור סכך הסוכה, אלא שהם קבועים במסמרים), בזה הדין חמור יותר מסתם מעמיד בדבר המקבל טומאה. שיש הסוברים שכיון שסוכה דירת עראי בעינן, אם קובע הסכך במסמרים הוי דירת קבע ופסול (עיין במג”א סימן תרכז ס”ק ב, ובשער הציון סימן תרלג אות ו בשם התוספות). אולם עיין בחזון עובדיה (עמוד לו בהערה) שהביא כמה אחרונים שחולקים בזה על דברי המג”א הנ”ל, וסוברים שלא אסרו התוספות לחבר הסכך במסמרים אלא אם כן עושה זאת באופן שאין הגשמים יכולים לירד לתוך הסוכה. ומשמע בחזון עובדיה שם שמסכים לדברי המקלים.

כתב בש”ע (שם) שהסוכה כשרה אך אין לשבת תחת האוויר. אמנם כתב הרמ”א שמה שאין לשבת תחת האוויר באופן הנ”ל היינו דוקא אם הוא אוויר המהלך על פני כל הסוכה או שיש בו שיעור כדי לעמוד בו ראשו ורובו, אך בפחות מזה מותר לישב תחת האווירים, שהרי אין סוכה שאין בה נקבים נקבים.

כתב בש”ע (סימן תרלב ס”ב) שאוויר הנמצא באמצע הסכך פוסל את הסוכה אם יש בו רוחב ג’ טפחים, בין בסוכה גדולה ובין בקטנה, בין באמצע ובין מן הצד. אולם כתב הרמ”א דהיינו דוקא שהאוויר מהלך על כל אורך הסוכה וחוצה אותה לשניים, ואין בכל חלק שמצדי האוויר שיעור סוכה כשרה או שאין בו ג’ דפנות. אך אם הסוכה היא בעלת ד’ דפנות, והאוויר מהלך באמצעה, ויש שיעור סוכה של ז’ על ז’ טפחים מצדי האוויר, הרי שחלקים אלו כשרים לסוכה. ומ”מ אין לישב תחת האוויר עצמו.

כתב בש”ע (שם) שסוכה קטנה שיש בה שיעור ז’ על ז’ טפחים בלבד (וה”ה קצת יותר, כל שיש בה פחות מט’ טפחים ומחצה. משנ”ב ס”ק ח), אם יש בה סכך פסול, בין מן האמצע ובין מן הצד, פוסל את הסוכה אם יש בו רוחב של ג’ טפחים. ואם יש פחות מג’ טפחים הסוכה כשרה, והסכך הפסול מצטרף לשיעור הכשר הסוכה, ויושבים וישנים תחתיו. ועל פי זה כתב בחזון עובדיה (עמוד יא) שיש להזהיר את ההמון שלא לעשות סוכה תחת גזוזטרא או מרפסת, שסוכה כזו פסולה בהחלט. אולם, מרפסת שיש בה ג’ דפנות ורוצה לעשות בה סוכה, אלא שרק חלק מן הסוכה כחמישה טפחים הוא תחת הרקיע, אך שני טפחים נמצאים תחת גג של מרפסת אחרת וכיו”ב, אפשר להכשירה ע”י שיעמיד דופן רביעית לסוכה מתחת לגג הפסול בסוף ב’ טפחים לפנים משפת הגג הפסול, ובזה יושלם שיעור הכשר סוכה שהוא ז’ טפחים. והגג שהוא סכך פסול, כיון שאין ממנו שיעור ג’ טפחים אינו פוסל את הסוכה. והדופן הרביעית שמוסיף די שתגיע עד הסכך של הסוכה ואין צריך שתגיע עד הגג הפסול שמעל לסכך, שבזה מראה שהחלק של הגג הפסול שמבעד לדופן הרביעית אינו מצטרף לחלק האחר של הגג, ולכך אינו פוסל את הסוכה. ע”ש.

כתב בש”ע (שם) שאם יש סכך פסול בצד הסוכה אינו פוסל את הסוכה אלא אם כן יש בו שיעור ד’ אמות (1.92 מטר), אך אם הוא פחות משיעור זה הסוכה כשרה, כיון שרואים כאילו הדופן נמשכת עם הגג הפסול ונעשית לדופן עקומה. ומ”מ אסור לשבת תחת הסכך הפסול כל שהוא למעלה מד’ טפחים. ועיין להמשנ”ב (ס”ק ד) שכתב לדייק מלשון מרן שלא אמרינן לדין הנ”ל של דופן עקומה אלא אם כן הדופן מגיעה עד הסכך, אבל אם אין הדפנות מגיעות לסכך, אף שבעלמא לא מקפידים בזה דאמרינן גוד אסיק מחיצתא (וכנ”ל בדיני הדפנות סעיף ג), מ”מ כשיש סכך פסול על הסוכה יותר מד’ טפחים ורוצים להכשירה מדין דופן עקומה, צריך שתגיע הדופן לסכך. וכן כתב המג”א (ס”ק א) בשם הר”ן. אולם הוסיף המשנ”ב שיש אומרים (ט”ז ס”ק א, א”ר ס”ק ב) שאפילו שאין הדפנות מגיעות לסכך אפשר להכשיר הסוכה מדין דופן עקומה, שרואים כאילו הדופן מגיע עד למעלה ונכפף. וסיים המשנ”ב, שאפשר שאם הדופן מגיעה עד ג’ טפחים סמוך לסכך, לכולי עלמא יש להקל, דאמרינן לבוד ודופן עקומה. ומ”מ פשוט הדבר שגם בדין הנ”ל, אם יש סכך פסול בצד הסוכה יותר מד’ אמות אך בחלק הנשאר מן הסוכה יש שיעור סוכה (ז’ על ז’ טפחים) המוקף בג’ מחיצות, הסוכה כשרה, רק שאין לישב תחת הסכך הפסול.

כתב בש”ע (סימן תרלב ס”א) שסכך פסול הנמצא באמצע הסכך פוסל את הסוכה אם יש בו ד’ טפחים. ואם הוא פחות מד’ טפחים אינו פוסל את הסוכה ואפשר גם לישון ולישב תחתיו (וע”ש במשנ”ב ס”ק ג שכתב שיש הסוברים שאף שהסוכה כשרה כשאין בסכך הפסול רוחב ד’ טפחים, מ”מ אסור לישב תחתיו אלא אם כן הוא פחות מג’ טפחים, וסיים שלכן יש להחמיר בזה לכתחילה). אמנם כתב הרמ”א (שם ס”ב) שמה שסכך פסול פוסל את כל הסוכה אם יש בו רוחב ד’ טפחים היינו דוקא אם הוא על פני כל אורך הסוכה, והיא סוכה בעלת ג’ דפנות, כך שהסכך הפסול חוצה את הסוכה לשניים, ונמצא שבכל חלק יש רק ב’ דפנות והוי סוכה פסולה. אולם אם נמצא הסכך הפסול לרוחב הסוכה, או שהסוכה היא בעלת ד’ דפנות כך שנשאר שיעור סוכה כשרה (ז’ על ז’ טפחים) המוקף בג’ דפנות מחוץ לסכך הפסול, הרי שמותר לישון שם, רק שלא יישן תחת הסכך הפסול.

הסוכה צריך שתהיה צילתה מרובה מחמתה מחמת הסכך, אך אם חמתה מרובה מצילתה פסולה (ש”ע סימן תרלא ס”א). והוסיף מרן, שאם חמתה וצילתה למעלה שווים (דהיינו שיש אוויר וסכך למעלה באופן שווה), פסולה, לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה ויהיה למטה חמתה מרובה מצילתה, וכל שכן אם יש יותר אוויר מסכך. אולם אם למעלה יש יותר סכך מהאוויר, ולמטה בתוך הסוכה נראה שהם שווים, כשרה. ומ”מ דרך הסיכוך להיות קל שייראו דרכו הכוכבים הגדולים, אך אם עשאה מעובה כמין בית, כך שאין נראים ממנה הכוכבים, כשרה (ש”ע שם ס”ג). ואם סיכך באופן כזה שאין הגשמים יכולים לירד דרך הסכך, נחלקו הפוסקים אם הסוכה כשרה או לאו. שדעת הלבוש (סימן תרלא ס”ג) שסוכה כזו פסולה. וכ”פ הב”ח והט”ז להחמיר (סימן תרלה ס”ק א). אולם הרב ברכי יוסף (סימן תרלא ס”ק ב) כתב שמסתמות דברי מרן נראה שמכשיר גם אם אין הגשמים יכולים לירד לתוך הסוכה. וכ”כ הרב בכורי יעקב (סימן תרלח ס”ק ד) בדעת מרן. ולעניין מעשה, כתב המשנ”ב (סימן תרלא ס”ק ו) שבדיעבד כשאי אפשר ליטול מן הסכך מעט, יש לסמוך על המכשירים. וכ”פ בחזון עובדיה (עמוד לד).

הסכך של הסוכה צריך להיות מדבר שצומח בארץ, ושיהיה תלוש, ושאינו מקבל טומאה. לפיכך, אין לסכך בעורות או בברזל או בפירות וכיו”ב (ש”ע סימן תרכט ס”א). כמו כן, אין לסכך בדבר שמקבל טומאה אפילו אחר שנשבר שכבר אינו מקבל טומאה, כגון ארוכות המיטה שפורקו מן המיטה (ש”ע שם ס”ב. וע”ש במשנ”ב ס”ק ח, שכלים שמקבלים טומאה מדרבנן בלבד, מותר לסכך בשבריהם, בתנאי שגידולם מן הארץ). ועוד אסרו חכמים לסכך בקנים הרחבים ד’ טפחים (32 ס”מ), ואפילו הפכן על צידן פסולים (ש”ע שם סעיף יח). וע”ש שהוסיף מרן שנהגו שלא לסכך בנסרים כלל אפילו אם אין בהם ד’ טפחים. אולם עיין בשו”ת יביע אומר (ח”ד סימן מט) שכתב שכיון שמן הדין מותר, אין להחמיר אלא במקום שנהגו. ובזמנינו שאין דרך לעשות תקרות הבתים מנסרים כאלה כלל, יש להתיר לכתחילה כל שאינם רחבים ד’ טפחים. [ומ”מ כשמסכך הסוכה ע”י נסרים שאינם רחבים ד’ טפחים, יש לתת נסרים או ענפי אילן גם לרוחב ע”ג הנסרים, כדי שלא יהיה ריוח אוויר על פני כל הסוכה שאסור לשבת תחתיו (חזון עובדיה עמוד ל). ועיין לקמן בסעיף ד]. עוד מבואר בש”ע (שם סעיף יד) שאסרו חכמים לסכך לכתחילה בדברים שריחם רע או שנושרים עליהם, דחיישינן שמא יניח סוכתו ויצא. ומ”מ משמע מדברי מרן שבדיעבד אם סיכך בדברים שריחם רע כשר, וכ”כ המשנ”ב (ס”ק לח), אלא שהוסיף שאם ריחם רע עד שאין דעת האדם סובלתו יש לומר שפסול מן התורה דבעינן תשבו כעין תדורו. ובנוסף לכל התנאים הנ”ל, צריך שיונח הסכך על הסוכה לשם צל (אפילו שלא לשם מצוה), אך אם הונח לשם צניעות או נוי וכדו’, פסול, אלא אם כן יגביהנו ויניחנו מחדש לשם מצוה או לשם צל (ש”ע סימן תרלה).

כתב הרמ”א (סימן תרלה) שאין לעשות הסכך קודם שעושה הדפנות. והטעם, לפי שצריך שיהיה הסכך נעשה לשם צל, דהיינו אוהל, וכל שאין מחיצות אלא גג בלבד אינו קרוי אוהל. ואם יעשה המחיצות אחר נתינת הסכך ישנו פסול שהסכך עשוי כבר בפסול, והתורה אמרה ‘תעשה’ ולא מן העשוי. אולם, גם לדברי הרמ”א הנ”ל אין צריך שיעשה מחיצה שלימה של י’ טפחים קודם עשיית הסכך, אלא די שיעשה מחיצות בגובה של טפח אחד ואחר כך יכול לעשות הסכך ולהמשיך המחיצות, שכל שיש בדופן גובה של טפח אף שאינה כשרה לשמש כדופן, מ”מ יש שם אוהל על הסכך (משנ”ב ס”ק יא). ועיין בחזו”ע (עמוד מ) שאם הסוכה נעשתה בכשרות, דהיינו שהקדים עשיית הדפנות לנתינת הסכך, אלא שאח”כ נפלו הדפנות, בין שהיה לפני החג ובין לאחר החג יכול להעמיד הדפנות (בחול המועד), שכיון שנעשה הסכך בכשרות אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי. ולענין דיעבד, שהקדים נתינת הסכך לפני עשיית הדפנות, נחלקו הפוסקים האם הסוכה כשרה. שדעת הט”ז (סימן תרלה ס”ק ד) לפסול אפילו בדיעבד (אם לא שיגביה הסכך ויניחנו מחדש אחר עשיית הדפנות). וכ”פ הא”ר (ס”ק ד) וכן נראה דעת המשנ”ב (ס”ק י). אולם דעת הב”ח (סימן תרלה) להכשיר הסוכה בדיעבד, וכ”כ הרב חיד”א בברכ”י (ס”ק ב) להצדיק דברי הב”ח. וכ”פ בחזון עובדיה (עמוד לח).

יש שכתבו שלכתחילה אין לקשור הסכך בחוטי ברזל או אזיקונים וכיו”ב, כיון שנחשב הדבר שמעמיד את הסכך בדבר הפסול לסיכוך, שאין להעמיד בו לכתחילה את הסכך כנ”ל בתשובה הקודמת. ולכן, יש לקשור את הסכך בחוטי פשתן או כותנה שאינם טווים ושזורים (שהרי הם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה, וכשרים לסיכוך). אולם, היינו דוקא בסכך קל, שאם לא היו קושרים אותו לסוכה לא היה מחזיק, אלא עף בכל רוח מצויה (ומצוי הדבר במחצלאות קלות משקל). אך אם הסכך עמיד ויציב על הסוכה בכל רוח מצויה, אלא שרוצים לחזק עמידותו ויציבותו כנגד רוח סערה אם תנשב, אין חשש לקשרו גם בחוטי ברזל ואזיקונים וכיו”ב (פסקי תשובות סימן תרכט אות יא).

לכתחילה יש להקפיד שלא להניח הסכך על הברזל עצמו, שהרי הברזל מקבל טומאה, ויש הסוברים שאין להניח את הסכך על דבר המקבל טומאה. ומכל מקום, בדיעבד אם הניחו את הסכך על הברזלים של הסוכה, הסוכה כשרה (משנה ברורה סימן תרכט ס”ק כב, כף החיים סימן תרל אות פה, חזון עובדיה סוכות עמוד מד). אולם, אם לא מניח את הסכך על הברזל עצמו, אלא נותן קרשים על גבי הברזל ומניח את הסכך עליהם, בזה יש להתיר אפילו לכתחילה, שהברזל נקרא ‘מעמיד דמעמיד’, ומותר (על פי שלחן ערוך סימן תרכט ס”ח. וכ”כ בחזון עובדיה סוכות עמו מו).

אויר הנמצא באמצע הסכך, פוסל את הסוכה כולה, אם הוא רחב ג’ טפחים (24 ס”מ), בין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה, בין אם האויר נמצא באמצע הסכך ובין אם נמצא בצידו. אמנם, היינו דוקא כשאויר ברוחב 24 ס”מ מהלך על כל אורך הסוכה וחוצה אותה לשנים, ואין בכל חלק מצדי האויר שיעור סוכה כשרה, או שאין בכל חלק ג’ דפנות. אך אם הסוכה היא בעלת ד’ דפנות, והאויר מהלך באמצעה וחוצה אותה לשנים, ויש שיעור סוכה של 56 ס”מ על 56 ס”מ בכל אחד מצדי האויר, הרי שחלקים אלו כשרים לסוכה. ומ”מ, אין לשבת תחת האויר עצמו. ואם האויר שנמצא בסכך הוא פחות מ24 ס”מ, הסוכה כשרה בכל אופן, אלא שאסור לשבת תחת האויר. והיינו דוקא אם האויר מהלך על כל פני אורך הסוכה, או שהוא גדול כך שיש בו שיעור כדי לעמוד בו ראשו ורובו, אך בפחות מזה, מותר לשבת תחת האוירים, שאין לך סוכה שאין בה נקבים נקבים (שלחן ערוך סימן תרלב ס”ב).

הסוכה צריך שתהיה צילתה מרובה מחמתה מחמת הסכך, דהיינו שתהיה רוב הסוכה מוצלת ע”י הסכך, ואם הסכך לא מיצל מספיק כך שיש יותר חמה בסוכה מאשר צל, הסוכה פסולה (שלחן ערוך סימן תרלא ס”א). ומכל מקום, אין לעשות את הסכך עבה יותר מדי, אלא דרך הסיכוך להיות קל כך שייראו דרך הסכך הכוכבים הגדולים. אולם, אם עשה הסכך עבה כך שאין הכוכבים נראים מתוכה, כשרה (שלחן ערוך שם ס”ג). ואם עשה הסכך עבה מאוד עד שאפילו הגשמים לא יורדים לתוכו, אם יכול, יטול מעט מהסכך כך שיוכלו הגשמים לרדת דרכו. ואם אי אפשר ליטול מן הסכך מעט, יש לסמוך על הפוסקים שמכשירים את הסוכה גם באופן שאין הגשמים יכולים לרדת בתוכה (משנה ברורה שם ס”ק ו’, חזון עובדיה סוכות עמוד ל”ד). בסכך הדר אנו דואגים שתקבלו את הסכך המהודר והאיכותי ביותר לכבוד חג הסוכות. סכך הדר מיוצר באופן שכאשר מניחים אותו על הסוכה הוא נותן הצללה מירבית ליושבים תחת הסוכה שנהנים מהצל ויכולים לשבות בסוכה בכיף ובהנאה. עם זאת יש מרווחים קטנים כדי שגשמים יוכלו לחדור לסוכה כפי דרישת ההלכה.

יש שחששו שלא לסכך בסכך לנצח, כיון שהדיקטים הדקים מחוברים אחד לשני, וזה דומה לקרש אחד שרחב מ32 ס”מ שפסול לסיכוך כנ”ל (שו”ת אז נדברו ח”ב סימן סו עמוד קיג, וחלק יב סימן לה עמוד פא, בשם הגרי”ש אלישיב). אולם, רבים מהפוסקים התירו את השימוש בסכך זה, כיון שאין דינו כנסר הרחב 32 ס”מ. והוא הדין שמותר לסכך במחצלת העשויה מקני סוף ונקשרים אחד לשני ע”י סיב צמחי או צמר גפן, בתנאי שלא נעשתה המחצלת לשם שכיבה (כי אז היא מקבלת טומאה), אלא לשם סיכוך או גידור (חזון עובדיה סוכות עמו כג ואילך, פסקי תשובות סימן תרכ”ט אות ו’). ואכן דאגנו לייצר לכם את סכך הדר שעונה על הקריטריונים המחמירים של ההלכה. הסכך עשוי מקני סוף הצומחים בארץ. קני הסוף הינם תלושים ואינם מחוברים לקרקע. קני הסוף אינם מקבלים טומאה. סכך הדר רפיה הינו כשר למהדרין ונשזר בעבודת יד עם צמח הרפיה שלא עבר שום תהליך עיבוד, ולכן הסכך מורכב מקני סוף טבעיים עם צמח הרפיה טבעי. סכך הדר יוטה הינו כשר ומורכב מקני סוף השזורים בחוט שהופק מצמח היוטה. מכיון שצמח היוטה עבר תהליך עיבוד והפיקו ממנו במהלך תהליך זה את חוט היוטה אז הסכך שנשזר בחוט זה הוא כשר ולא כשר למהדרין. אך הוא כשר לכתחילה לסיכוך. סכך הדר מיוצר רק לשם סכך באופן ספציפי עם מידות מדויקות ושיטת הכנה מאוד ייחודית ואיננו משמש או מיוצר לשום מטרה אחרת כגון מחצלת שכיבה וכיו”ב ולכן עונה על הדרישה ההלכתית גם בסוגיה זאת.

אסור לסכך את הסוכה בקרשים שרחבים יותר מד’ טפחים (32 ס”מ), ואפילו הפכן על צידן וסיכך בהם, פסולים (שלחן ערוך סימן תרכט סעיף יח). וקרשים הפחותים מרוחב של 32 ס”מ, מותר לסכך בהם כך שיניחם לאורך ולרוחב גג הסוכה (שו”ת יביע אומר ח”ד סימן מ”ט, חזון עובדיה סוכות עמוד ל’).

הסכך של הסוכה צריך שיהיו בו ג’ תנאים כדי שיהיה כשר: א. שיהיה עשוי מדבר הצומח בארץ. ב. שיהיה תלוש. ג. שיהיה מדבר שאינו מקבל טומאה. לפיכך, אין לסכך בעורות, ניילונים, פלסטיק, ברזל, פירות וכדו’, שכל אלו פסולים לעשות מהם סכך (שלחן ערוך סימן תרכט ס”א). ואכן דאגנו לייצר לכם את סכך הדר שעונה על הקריטריונים המחמירים של ההלכה. הסכך עשוי מקני סוף הצומחים בארץ. קני הסוף הינם תלושים ואינם מחוברים לקרקע. קני הסוף אינם מקבלים טומאה. סכך הדר רפיה הינו כשר למהדרין ונשזר בעבודת יד עם צמח הרפיה שלא עבר שום תהליך עיבוד, ולכן הסכך מורכב מקני סוף טבעיים עם צמח הרפיה טבעי. סכך הדר יוטה הינו כשר ומורכב מקני סוף השזורים בחוט שהופק מצמח היוטה. מכיון שצמח היוטה עבר תהליך עיבוד והפיקו ממנו במהלך תהליך זה את חוט היוטה אז הסכך שנשזר בחוט זה הוא כשר ולא כשר למהדרין. אך הוא כשר לכתחילה לסיכוך. סכך הדר מיוצר רק לשם סכך באופן ספציפי עם מידות מדויקות ושיטת הכנה מאוד ייחודית ואיננו משמש או מיוצר לשום מטרה אחרת כגון מחצלת שכיבה וכיו”ב ולכן עונה על הדרישה ההלכתית גם בסוגיה זאת.

בשאלות ותשובות בעמוד זה הנגשנו עבורכם נושאים הלכתיים לגבי בניית סוכה כשרה ומהודרת, לגבי דפנות הסוכה, לגבי סכך לנצח ועוד נושאים מעניין החג. ניתן להעמיק עוד ולקבל מידע הלכתי נוסף בעמוד מאמרים באתר. היכנסו לעמוד מאמרים על סוכות וסכך לנצח או תעתיקו את הלינק המצורף לשורת הכתובת ותוכלו לקרוא מאמרים הלכתיים נוספים בנושא הסוכות —> http://www.sukkothadar.co.il/he/מאמרים